אדוני היושב-ראש, חברי ועדת חוץ וביטחון, חברי כנסת, שמי הייזל בריף. לפני חודש עמדתי כאן עם בעלי דוד. היום אני עומדת כאן שוב. לא כי קל לי אלא כי אינני יכולה לשתוק. אני עומדת כאן כאימא שכולה, כאזרחית שבחרה להיות כאן, ושאוהבת את המדינה הזאת בכל ליבי. אני גם אימא של יונה בצלאל בריף, הי"ד, לוחם חובש בדובדבן. ב-7 באוקטובר יונה וצוותו נכנסו לכפר עזה כדי להציל אזרחים. הוא נורה 13 פעמים כשהוא רץ להציל את חבריו בן ברנשטיין ואמיר פישר, זיכרונם לברכה. אחרי פינוי של ארבע שעות הוא הגיע לבית חולים שיבא במצב אנוש. הוא שרד את הלילה ועוד 417 ימים של מאבק בלתי נתפס. יונה נרחם על חייו כמו הוא חי - באמונה בקדוש ברוך הוא, באהבה, במסירות, באחריות עמוקה למדינה ולעם ישראל.
אני כאן היום כדי להשמיע את קולו. קול של לוחם, חובש צעיר שידע שיש מחסור חמור בחיילים. שהמחזור הזה מסכן את ביטחון המדינה שהוא כל כך אהב.
היום אני אספר עוד כמה בני תורה כמו יונה, שנפלו, שנוכל כולנו לשבת כאן היום עכשיו. נתנאל איתן, נתי, הי"ד, מ-669. רק לפני שלושה שבועות אימא שלו, טלי, הגיעה לכאן וסיפרה את הסיפור של נתי. נתי ויונה היו חברותות. הם למדו תורה וגמרא ביחד במכינת מעלה אפרים למשך שנה וחצי. שניהם היו לוחמים. שניהם חובשים, שניהם רצו להציל חיים. שניהם נהרגו במלחמה, שניהם גיבורי ישראל.
אני מזכירה את יקיר הקסטר, הי"ד, ואימא שלו שבאה איתי היום. בן תורה שלמד בחורף בישיבת הר עציון ואת חברותא שלו, דוד שוורץ, הי"ד. שניהם למדו תורה, שניהם למדו גמרא ביחד, שירתו ביחד, נהרגו ביחד באותו קרב בעזה. שניהם גיבורי ישראל.
לפני שבועיים הייתי באזכרה של יקיר. האזכרה השנייה שלו. סיפר חברו שיקיר אמר לו ימים בודדים לפני שהוא נהרג, אין מספיק חיילים. זה לפני שנתיים. משפט אחד. אמת אחת, כאב אחד של לוחם, בן תורה וגיבור ישראל.
ועכשיו אני פונה מהלב. אני כתבתי אליכם, ואני כנראה אגיד אליך, חבר כנסת חרדי, מה שאני רואה פה, איפה הבנים של המגזר החרדי? האם גם הם עומדים בחזית? מדוע רק בני תורה מסוימים נוסעים בנטל, בעוד האחרים נשארים בבית המדרש? במעמד הר סיני, כל עם ישראל עמד יחד, גברים, נשים, ילדים, כולם כאיש אחד. למה אתם לא עומדים אתנו? איך הבנים החרדים זוכים ללמוד תורה יותר מיונה, נתי, יקיר ודוד? האם אין לנו את אותה תורה, את אותו אלוקים? הבנים שלנו מניחים את אותם תפילין. לומדים את אותה תורה ואת הגמרא. אבל כשזה מגיע לצבא יש בנים חרדים שנשארים בבית מדרש והבנים האחרים נשלחים לשדה הקרב.
החוק הזה אינו חוק שוויון. זה חוק של התחמקות מאחריות, ואתה יודע את זה. אני מבקשת מכם, לא רק כחברי כנסת, אלא כהורים וכיהודים וכבני אדם: אל תאפשרו מצב שבו רק חלק מהחברה מגנים על המדינה. המדינה זקוקה לכל אחד ואחד. כפי שעמדנו כולנו יחד בהר סיני, כך עלינו לעמוד יחד גם היום, גם עכשיו.
כפי שכבר עושים חרדים רבים ביחידת החשמונאים נצח יהודה ומסגרות נוספות, גם כך שאר הבנים חייבים וצריכים להתגייס. כרגע הצבא זקוק לפחות ל-12,000 חיילים נוספים. המצב הזה מטיל לחץ מטורף נוסף על חיילינו בסדיר, חיילי מילואימניקים ומשפחותיהם.
אני מתפללת שתשמעו את דבריי, שתזכרו את פניהם של בני התורה היפים שלנו, יונה, נתי, יקיר, דוד ועוד הרבה-הרבה. בנים שנתנו את חייכם כדי שכולנו נוכל לעמוד כאן היום. אני מתפללת ששאר הבנים החרדים יצטרפו לבני תורה שכבר משרתים, ושכולנו נעמוד יחד כעם אחד עם לב אחד למען ביטחון מדינת ישראל. תודה רבה.
דברי דובר/ת #17 | 546 מילים